מאמרים

משפחת דב במשבר כלכלי - חלק שני

הם החליטו לנסות ולפרוש מזרם עבודת המשרדים, חסכונות הבנקים והלחצים, ולהתחיל לחיות מפירותיה של האדמה והטבע. משה ורינה דב ארזו חפצים בודדים, אלה שהכרחיים ביותר בלבד, ועברו להתגורר במערה קטנה וחמימה שמצאו ביער הסגול והמרוחק.

בתוך שבוע משפחת דב כבר התרגלה לחיים השקטים שבטבע. בלי מסים, תשלומים, מכשירים סלולריים או הצקות לגבי העתיד מצד ההורים. המערה נתנה להם צל ומקלט, העצים נתנו פירות, הנחלים נתנו מים לשתייה ורחיצה, היופי הפראי ובעלי החיים שמסביבם הפכו לפנאי ולחיי החברה. בני משפחת דב היו מאושרים ושלווים מתמיד, ושאלו עצמם איך בכלל לקחו חלק בעולם הישן של הצרכים והכסף.

בוקר אחד, כעבור חודשיים, רינה דב הרגישה שלא יכולה לצאת מהמיטה. היא חשה חולשה וחולי. משה דב טיפל בה היטב, והאמין שמחר יהיה טוב. למחרת, היא כבר לא יכלה לפקוח עיניים. משה דב התעצב עד טירוף, אך החליט לצאת אל היער ולחפש צמחי מרפא. יומיים הוא חיפש, אך בעצם לא ידע מה הוא מחפש, ומצבה של רינה דב רק החמיר. היא כבר לא יכלה לדבר. משה דב הבין שאין לו ברירה ומיהר אל העיירה הקרובה. כשחזר אל המערה עם הרופא המקומי, אפשר היה לקבוע שמצבה של רינה דב קשה ממש בכמה רגעים של איבחון. הרופא כתב מרשם לתקופה המתבקשת, הוסיף שהיא יקרה במיוחד, ועזב.

כבר ביום שלמחרת עמד משה דב בתור של הבנק והמתין לקבלת הלוואה. הוא הבין שחיים פשוטים וקרובים אל הטבע הם טובים, אך אי אפשר להתנתק לגמרי מהחברה וטכנולוגיה המופלאה אשר היא מציאה. מה לעשות, בתמורה יש לשלם בכסף, לכן חכם לקבל את העובדה שלעיתים זקוקים למזומנים, גם במערה באמצע היער.

חזרה לחלק ראשון